ניהול - מי כאן לא נורמלי ..... 

נוכל להגיע מאוחר יותר, ארבע וחצי זה בסדר?

- להערכתי הזמן לא יספיק.

- למה?

- אנחנו צריכים כ-3/4 שעה.

- ולא תוכל להישאר עד חמש ורבע?

- אני מסיים את העבודה בחמש.

עומד מולי סוכן נדל"ן המרוויח עמלה די שמנה מכל עסקה. אם לא יוותר על רבע שעה ייתכן ויפסיד את העסקה כולה. הוא לא נורמלי?

חברי מנסה להסביר לי שככה זה בצ'כיה. עובדים כשצריך, יותר מזה - לא נחוץ. אם יש הכנסה המספיקה לצריכה היומיומית, זה מספיק.
אין רצון לעבוד יותר מכך. הם עצלנים, הוא אומר... אני לא בטוח.
תרבויות שלמות נוקטות בשיטה לא נורמלית זו. ראו את הסיאסטה בספרד ובמקסיקו, את הפסקת ה'התמסטלות' מגת של אזרחי תימן (הגורמת לארצם נזק כלכלי כבד), את הפסקת הצהריים של מספר מדינות ים תיכוניות (למען הסר ספק, אנחנו לא נמנים עליהם),
ואת שעת סגירת העסקים המדויקת של רוב מדינות אירופה. למרוץ אחר הכסף יש זמן ובסופו של יום עבודה, הפסקה.
לעומת זאת, כשניסע לחו"ל ניקח את המחשב הנישא, את הנייד ואת ה-GPS וכולם יוכלו ליצור עימנו קשר כמעט בכל רגע נתון.
שליטה מוחלטת. כשנגיע לארץ יהיה לנו מאוד נוח לקנות כדור נגד כאב ראש בבית המרקחת בשעה שתים עשרה בלילה.
נהנה לאכול סחלב חם בחורף בשתיים אחר חצות או לרכוש סוללות בפיצוציה הקרובה בשעה ארבע לפנות בוקר.
הכול זמין, הכול קרוב ובכל שעה בשעות היממה, נוכל להשיג כמעט כל דבר.
תמיד יהיה בעל עסק שימצא פוטנציאל רווחי במתן פתרון לכל לקוח ובכל נקודת זמן.
אם ניתן לעשות כסף, תמיד יימצא האחד שלא יוותר על כך.


מצד אחד זה נהדר, בעלי העסקים מגלים יצירתיות עסקית מפותחת המזמנת פיתרון לכל צורך שעולה, אך מצד שני אווירה זו יוצרת השתעבדות סביב השעון. פתאום אנו מוצאים את עצמנו במרוץ נגד הזמן, ללא הפסקה, ללא מנוחה.
ההרגשה היא שאם אנחנו נדרשים לפעולה מסוימת או שבאפשרותנו לקדם כל דבר שהוא וזמננו קצר, נעשה זאת בכל רגע
שנוכל וכל האמצעים כשרים. מי יודע מה יהיה מחר.
במחקר משותף של אוניברסיטת אתונה ביוון והרוורד בארה"ב, נמצא שבין אלה שיצאו לשנת צהריים של כ-30 דקות לפחות שלוש פעמים בשבוע, מספר מקרי המוות ממחלת לב פחתו ב-37 אחוז. בקרב גברים עובדים, האחוזים מרשימים הרבה יותר - 67 אחוז !!!.

אף על פי שאני מעודד יזמים לחשוב מחוץ לקופסה ולתת פתרונות לצרכי הלקוחות, אשמח לגלות שניתן לעשות זאת במסגרת לוחות זמנים נוקשים המותירים זמן למשפחה, זמן לשינה וזמן לעצמך ולא לשנות את כל סדרי בראשית. אפשרויות נוחות אלו העומדות לרשותנו משמשות לנו כחרב פיפיות, לצד הנוחות הן משבשות את המרקם הנכון של חיי היום יום ופוגעות בנו ובלקוחותינו בטווח הקצר, ובודאי הארוך.
שלמה המלך אמר "לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמים - עת להרוג ועת לרפוא, עת לפרוץ ועת לבנות, עת לבכות ועת לשחוק..." ובלשון ימינו אוסיף "עת לעבוד ועת לנוח".
אני קורא שוב את המאמר לפני הורדתו לדפוס, הצצה אחת בשעון מובילה אותי למסקנה. כן, גם אני לא נורמלי.